הבשורה ג

וישן חרפונב וכבר עברו להן מאה חמישים ושמונה מליון שנה.
ובזמן שנתו הערבה והייתה האדמה חמה וקרה זזה ונודדת, חיים יסתיימו וחיים נבראו.

ויום אחד הבחין האדם הקדמון בסלע קטן ולסלע שתי בליטות ארוכות בקיצהו וחריץ שחילק את פני השטח העגלגלים והמחוספסים.
ויתקרב האדם הקדמון אל סלע...
"אל נא תירא יצור עירום" אמר חרפונב
והאדם הקדמון אשר אינו יודע לפרש את המידע שקיבל התמלא יראת כבוד.
אין הוא יודע מה פשר הקולות ששמע מן הסלע.
אין הוא יודע מה הוא הדבר שראה.
אין הוא יודע האם הוא חי.
ואין הוא יודע יודע מה קורה בחייו אחרי שראה את חרפונב.
וילך האדם הקדמון אל ביתו ויעביר את הידע שאינו יודע לשאר בני האדם הקדמונים.
ויחשוב חרפונב לעצמו "אלה הם אינם בני האדם אשר מחפשים את האושר, תקשורתם היא בסיסית ויודעים הם כיצד לשרוד"
וימשיך חרפונב לישון כי טוב.